<h1>סמ"ג עשין סימנים צ"ט—ק"ב</h1>
<h2>דף מא.</h2>
תניא ארבעים שנה קודם חורבן בית שני גלתה סנהדרין ממקומה מפני שרבו הרצחנים ובטלו דיני נפשות מישראל (ע"פ לשון רמב"ם סנהדרין פי"ד הי"ג שם) מפני שהמקום גורם שנאמר (דברים י"ז ח') וקמת ועלית אל המקום וגומר (סנהדרין י"ד ב'), ונאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת או אל השופט בזמן שיש כהן משרת יש שופט והוא שיהא השופט אצל הכהן (ע"פ רמב"ם שם הי"א ע"ש) וגם לתלמוד זה נסמכה פרשת משפטים אצל פרשת מזבח (ע"פ ע"ז ח' ב' תד"ה מלמד ע"ש).
<h2>דף מה:</h2>
שנינו בפרק נגמר הדין אין דנין שנים ביום אחד. אמר רב חסדא (מ"ו א') לא שנו אלא בשתי עבירות ובמיתה אחת אבל במיתה אחת ועבירה אחת דנין כגון נואף ונואפת והא דתניא שאין דנין שנים ביום אחד אפילו בנואף ונואפת זהו בבת כהן ובועלה שהיא בשריפה ובועלה בחנק.
<h2>דף מט:</h2>
שנינו ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק, הרג בסייף, והן ארבע מצוות עשה (ע"פ רמב"ם סנהדרין פי"ד הל' א'—ב'). סקילה חמורה משריפה ושריפה חמורה מסייף וסייף מחנק, ומי שנתחייב שתי מיתות בית דין נדון בחמורה (רמב"ם שם ה"ד), אחד האיש ואחד האשה (ע"פ רמב"ם שם ה"ה ע"ש). ושנינו בפרק נגמר הדין (מ"ו א' ורש"י) שלא היו קוברין אותם בקברי אבותיהם אלא שתי קברות היו מתוקנים להם לבית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין, נתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברים אותם בקברי אבותיהם.
